עוד שבוע, עוד חודש, עוד שנה

20 ק"ג, 28 ס"מ בהיקף המותן ו-19% שומן זה מה שהורדתי בחצי שנה. ואם תרצו בתרגום חופשי אז 40 מנות פלאפל או 62 חפיסות שוקולד. מילת המפתח סבלנות.

בפברואר 2011 חזרתי לאימונים אחרי השבתה של 3 שנים בשל פציעה בכף רגל. מי שהאמין בי ודחף אותי לחזור היה המאמן שלי ליאור זך מאור. בשל הפציעה תוכנית האימונים התבססה בשלב ראשון על הליכות ורכיבה בלבד, אולם עיקר הפוקוס שלנו התמקד בתזונה. ליאור הפנה אותי לתזונאי שמלווה את הקבוצה, שון פורטל, שכבר ליווה רבות ספורטאים חובבנים ומקצוענים. במצב שבו הכושר הוא נמוך היה ברור שלא רק הספורט הוא שישרוף את עודף המשקל ויש לשלב זאת עם תזונה מאוזנת. היינו צריכים לבנות תפריט מרזה, שיהא מספיק אנרגטי לאימונים, שלא ישעמם ושיתחשב בקפריזות התזונתיות שלי (רגישות לגלוטן). לא פשוט. מזל ששון בעצמו סובל מאותה בעיה ושולט היטב במוצרים ללא גלוטן. יצאנו לדרך.

בפגישה הראשונה ביצענו שקילה, מדידת היקפים והגדרנו מטרות. לאחר מכן העלנו את כל הנתונים לטבלה שהכילה גם את היקף שעות האימון בחישוב הוצאה קלורית שבועית ועל סמך כל אלו שון הרכיב עבורי תפריט. קבענו להיפגש אחת לשבועיים ובמקביל ניהלתי יומן אכילה בכדי שנוכל להסיק מסקנות ולבצע חידודים בהמשך. בחודשים הראשונים נפח האימונים היה קטן וכמות הקלוריות הנכנסות ליום עמדה על כ – 1500. בהתחלה הרגשתי קצת תחושת רעב אבל מהר מאד הגוף הסתגל למצב חדש. בחודשים האלה הירידה במשקל היתה עקבית בדיוק כפי שציפינו. ירדתי 5 ק"מ ו – 4.2% שומן.

לאט לאט נפח האימונים עלה והתחלתי להשתלב באימוני רכיבה קבוצתיים שערכו בין 3-4 שעות. הדגש התזונתי עבר מתזונה להרזיה לתזונת ספורט, לא רק לפני ואחרי האימון אלא גם תוך כדי. התחלנו לנסות כמויות שונות וסוגים שונים של מזונות שחלילה לא יגמר לי הדלק. אחד הניסיונות המעניינים היה במחנה רכיבה מתגלגל מעינת ועד אילת. 3 ימי רכיבה ארוכים בהם מרבית הארוחות מתבצעות על האופניים. תכנית התזונה שלי למחנה כללה בין היתר מטרנה. כן, כן קראתם נכון. מטרנה כמקור אספקת פחמימות. בהתחלה חשבתי שזו בדיחה וכשהבנתי שלא רצתי לסופר לקנות קופסא. כולם התקשו להאמין ואני התקשתי בהכנה. בכלל לא ידעתי איך מכינים את זה וחצי קופסא הלכה לפח. פאדיחה. קיבלתי סיוע מהאמהות שבחבורה ואכלתי מנה בכל ערב לפני השינה.

תכנית התזונה החדשה כללה "העמסת פחמימות" וכל פעם העמסה בהתאם לאופי האימון ומשכו. בנוסף לכל אימון תוכנן לי כמה עליי לצרוך בכל שעה. התזונה הורכבה מג'לים ומשקאות איזוטוניים של חברת GU (מוצרי ספורט המכילים כמות מוגדרת של סוכרים ומלחים הנספגים במהירות) על מנת לשמור על מאזן נוזלים ורמת הגלוקוז בדם. אימונים ארוכים הם לא הזמן לחסוך בקלוריות לצורך הרזיה אולם צריכת קלוריות מוגברת איננה קלה מנטלית לספורטאי שמטרתו ירידה במשקל על אף שקיים קשר הפוך בין השניים. עם זאת החלטתי שאני הולכת על זה עד הסוף ועד מהרה גם באו ההוכחות. בשלב זה הקלוריות המשיכו לעלות מעל 2000 ליום ואחוזי השומן עפו שירדתי  10 ק"ג ו – 11.2% שומן.

בחודשי הקיץ עשיתי את הקפיצה הגדולה מבחינת הירידה במשקל וזאת בזכות שילוב נכון בין תזונה לעצימות האימונים. התפריט שלי המשיך להשתכלל ועברתי לתפריט יומי המותאם לאימונים ספציפיים וכלל גם תוספי תזונה. בכל פגישה הגעתי עם תכנית האימונים מליאור לשבועיים הקרובים ולפיה בנינו תפריט יומי. בהתחלה קצת היה מורכב לזכור הכל אבל די מהר מתכונת האימונים והתזונה החדשה הפכה לשגרה. עם זאת שום קוטג' או בננה לא היו חקוקים בסלע וקיבלתי כלים לבצע שינויים עצמאית במסגרת התפריט על בסיס תחושות או שינויים מוגדרים בתכנית האימונים. בסוף הקיץ סגרתי ירידה של 16 ק"ג ו – 17% שומן.

בתחילת הסתיו הרגשתי שאני מתחילה להתקרב למה שהייתי לפני הפציעה. גם מבחינת מראה וגם מבחינת תחושה. ירדתי מתחת למחסום ה 50 ק"ג ומזה הרבה זמן הרגשתי טוב עם עצמי אפילו בבגד ים. זוכרת שבאחד האימונים ליאור סיפר לי שאלכס, חבר לקבוצה שהכיר אותי מהימים הטובים שלי ומהתקופה שאחרי, היה בהלם ואמר שאני מתחילה להזכיר לו את ירדן מפעם. בנקודה הזו החלטנו לעצור והדגש התזונתי עבר לחידוד. בעיקר לפני תחרויות.

הספורט שעד אותה נקודה היה חלק משגרה קיימת הפך להיות הדבר העיקרי שאני רוצה לעשות בחיים. התחושה הזו היתה מוכרת לי מהעבר רק שהפעם הרגשתי שזה הזמן המתאים לעשות את השינוי וללכת בעקבות הלב. החלטתי לעזוב את תחום הפקות הטלויזיה במטרה להתמקצע במרחקים הארוכים ובתחילת 2012 הצטרפתי לנבחרת הייצוגית של קבוצתי ZONE 3.

בדיוק אחרי שנה מתחילת התהליך החלה עונת התחרויות שלי. אמנם עדיין לא הייתי בכושר שיא אבל בכושר מספיק טוב בכדי לעמוד על קווי זינוק. באופן אישי אני מאד אוהבת להתחרות. הניסיון התחרותי מאד חשוב לי בתהליך ההתפתחות שלי כספורטאית ואני בעד להתחרות כמה שיותר. מבחינתי כל תחרות היא הזדמנות ללמוד, לבחון ולנסות דברים חדשים אם זה ברמת עצימות, ציוד, ביגוד או תזונה. במסגרת הפגישה החודשית עם שון ביצענו התאמות הן מבחינת תזונה והן מבחינת תוספים לתקופת התחרויות הקרובה תוך תכנון ארוך טווח. אחרי כל תחרות דיווחתי תחושה ועדכנו כמויות לקראת התחרות הבאה. אם בהתחלה חשבתי שלאכול 1500 קלוריות זה לא ממש צ'ופר אז היום אני יכולה לומר שלאכול 3500 זה חתיכת אתגר !

אחד האירועים שהשתתפתי בו לאחרונה היה "מרוץ הלילה של ברוקס". בשונה מהתחרויות שעשיתי לפני כן, הפעם היה מדובר בריצה בשעות הערב. קצת חששתי לרוץ על קיבה מלאה והייתי סקרנית לדעת איך תראה תכנית התזונה שלי לתחרות. הופתעתי. בתור אחת שלא חובבת מתוקים דווקא שמחתי להתפנק בפודינג וניל באמצע היום. כמעט שכחתי כמה זה טעים. רק אחרי שקראתי את הערכים התזונתיים שעל גבי האריזה הבנתי למה זה נכנס לתפריט. הרבה פחמימות ואפס שומנים וחלבונים. פיתרון מצוין להכנסת קלוריות במנה קטנה. בדיוק מה שהייתי צריכה כדי לא להכביד על הקיבה בשעות שלפני הזינוק. עמדתי ביעדים שהצבנו לתחרות כך שאין ספק שזו היתה פצצת אנרגיה מתוקה.

בשנה הבאה אני מתחילה לעלות מרחקים בהדרגה. עד היום התחרתי רק במרחקים קצרים יחסית כמו טריאתלון ספרינט (שחיה 750 מטר, רכיבה 20 ק"מ, ריצה 5 ק"מ). בתקופה הקרובה אני צפויה להתחרות במרחק האולימפי (שחיה 1.5 ק"מ , רכיבה 40 ק"מ, ריצה 10 ק"מ) ובהמשך גם במרחק חצי איש ברזל (שחיה 1.9 ק"מ , רכיבה 90 ק"מ, ריצה 21.1 ק"מ). כל זה לצד ליווי מקצועי שבין היתר כולל גם עבודה צמודה עם שון שדואג שתמיד אהיה במשקל הנכון בזמן הנכון.