ארכיון
מחדר הלידה לריצת מרתון
פתח דבר: שלום, אני שיר, בת 35 אמא לנטלי תינוקת מדהימה בת חמישה שבועות. כן, לפני קצת יותר מחודש ילדתי את בתי הבכורה ואני בגג העולם. אני מתבוננת באוצר הקטן שלי ולא מאמינה שהדבר הנפלא הזה יצא ממני. בפוסטים הבאים אני לא אספר כמה התחברתי לעולם ההורות, אני לא אדבר על הקשיים של החודשים הראשונים בגידול ילדים ואני גם לא אספר חצי מילה על הלידת בית המדהימה שחוויתי – כל החוויות האלו תמצאו במקומות אחרים. אני רוצה שתהיו שותפים שלי לחזרה לשגרה, חזרה לעולם הריצה אותו זנחתי בחודש חמישי.
הצטרפתי לקהילת הרצים לפני קצת יותר מארבע וחצי שנים, אפשר לומר שהגעתי לשם די בטעות, והתאהבתי – בשקט הפנימי בשיח האישי וההתלבטויות הרבות שמימשתי תוך כדי הקילומטרים הרבים שעברתי במהלך הדרך.
את ההריון גיליתי בזמן הריצה המסכמת למרתון טורונטו, אחרי 34 קילומטרים די קשים, עם דופק שעלה מעל למצופה ועם איחור של למעלה משבועים החלטתי לקבל טיפה אומץ וללכת לרכוש בדיקה. יום למחרת על הבוקר לאחר שהתבשרתי שאנחנו בהריון לא היתה מאושרת והסטרית ממני. על המרתון כמובן ויתרתי אבל לא ויתרתי על מסלול הריצה – באמצעות הוראות מפורטות של שון הקפדתי לרוץ עד חודש חמישי ואף רצתי ב2 מירוצים של 10 קילומטר, לא שרציתי כמובן לשבור שיא בעיקר בשביל לשמור על השפיות. מחודש חמישי כשכבר איבדתי את היציבות החלטנו יחד לעבור להליכות ולחזור לריצה במצב אחר.
שבוע 18
את נטלי ילדתי לפני למעלה מחודש, ילדתי בלידת בית מרגשת, 12 שעות של כאב ואושר שגילו לי שלא משנה באיזה קיר אתה נתקל במהלך הריצה אין דומה לחוויה לעוצמה ולכאב של לידה.
נכון שלהיות אם זה הדבר הכי ממלא בעולם, אבל עדין חשוב לי לחזור למי שאני באמת, אשה עצמאית וחופשיה שנהנית לצאת לאוויר הצח ולרוץ. אז איך עושים את הכל ביחד, איך חוזרים לכושר אחרי הפסקה כל כך ארוכה. האם אצליח לחזור למסלול וכמה זמן זה יקח לי.
לשמחתי אני מצוידת בד"ר שון פורטל איש מקצוע מהשורה הראשונה שלא די שהבטיח לי שאחזור לגזרה הפוסט הריונית אלא אף אמר שבהתמדה אני יכולה לחזור לאותה רמת כושר ואף לעבור אותה.
אז הנה מתחילים, חמישה שבועות אחרי הלידה של נטלי אני חוזרת לשגרה – חוזרת לריצה.
נקודת סוף ההריון משקל 69 קילו, חמישה שבועות אחרי משקל 61.5 קילו.
תאחלו לי בהצלחה!! בקיץ הזה יהיה מירוץ ויהיה ביקיני…
מתכננים הריון
יש את הנוהל הזה בכל זוגיות, יוצאים פרק זמן מסוים, התרגשות גדולה מאד שמובילה לחתונה ולאחר מכן לאחר שטועמים הרבה מהביחד ומרגישים שלמים מספיק מתחילים לחשוב על השלב הבא – הקמת משפחה.
את בן זוגי הכרתי אחרי שנה וחצי מאז ששיניתי לחלוטין את אורח חיי, התפריט היומי שלי השתנה לחלוטין וכמובן הרגלי החברה שלי והרגלי הספורט שלי. הספקתי להתחרות במספר תחרויות ריצה ולצערי הספקתי גם להיפצע על הדרך ולהשהות את המרתון המלא שנערכתי לו במלוא המרץ. מסתבר שכשאתה מבצע שינוי כל כך חד באורח החיים המוכר אתה מזמן לחייך אנשים שונים לחלוטין מהאנשים שבדר"כ היו נמנים בין מעגל חבריך. וכך בוקר אחד נחת לחיי השגרה החדשים האלה בן זוגי, שתכלס התאים לי כמו כפפה, גם הוא איש ספורט ובריאות, על אף אהבתו הרבה לחומוס התשוקה למסלול הריצה או לבריכה גברה על החשק הרגעי הזה והוא חבר אלי מיד למסלול הריצה. רצנו יחד בפארק ובמגרש האתלטיקה וניהלנו חיי ספורט בריאים ומשעממים, התעוררנו בשעות הבוקר המוקדמות, חיש קל עלינו לבגדי ריצה, ובתשוקה של בוקר, יצאנו לאימון זוגי שכלל בעיקר הרבה קילומטרים, אימוני כוח ומלא תמיכה….
ואז בוקר אחד או שמא היה זה ערב אחד נפל האסימון והתחלנו לדבר על משפחה וילדים ומפאת גילינו המתקדם (אמצע שנות השלושים), החלטנו שהגיע הזמן לנסות ולהביא עוד ספורטאי לעולם.
רבים מכם שבטח היו במצב שלנו לבטח היו פשוט נכנסים לחדר המיטות או לחילופין נעזרים בעצות של חברים מנוסים או ספרים מקצועים איך הכי כדאי ומתי. אני לעומת זאת הקדמתי תרופה למכה והתישבתי לשיחה עמוקה עם שון פורטל.
יש לי משהו על הלב אמרתי לו, אני רוצה ילד. אני חייבת לדעת כיצד להכין את הגוף על מנת להיקלט וכמה שיותר מהר. מי שמכיר את שון יודע שהוא איש של חיוכים ומעשים, לשמע ההערה החדה והמדויקת הוא נשען לאחור וחייך. אמרתי לו שאני מפחדת שאני רזה מידי ושאולי זה עשוי להשפיע על הקליטה של העובר- או יכול גם להיות שזו היתה הדרך שלי לבקש ממנו "אישור" לאכול קצת יותר מתפריט ההכנה למרתון שלי. או שמא בכלל זה היה התירוץ להסבר מדוע החודש לא ממש עמדתי ביעדי יומן האכילה ופשוט לא טרחתי למלא אותו… תכלס התת-מודע ידע לתת לנו תשובה טובה וחכמה יותר מזו שאוכל לחשוב עליה כרגע. מאחר ובאותה תקופה התאמנתי במרץ למרתון מלא בטורונטו עיר מגורי השאלה הבאה ששון שאל אותי: מה את רוצה יותר מרתון או הריון. עניתי ללא היסוס: הריון! את צריכה להבין שזה לא ממש הולך יחד, יש סיכוי שלא תהיה לך בעיה ותכנסי להריון בזמן ההכנות לתחרות ויש מצב שמאחר והגוף גם ככה מתאמץ ונמצא בסטרס הוא יסרב בעדינות לקלוט את העובר. שון גם טרח והוסיף, שיר המרתון עוד 4 חודשים – מה הבעיה לסיים את המרתון ואז להתחיל נסיונות? הבטתי בפניו, והיאוש ניכר היה בעיני. מסביבי עשרות סיפורים על נשים בגילאי שלושים פלוס שמנסות ללא הצלחה, אני לא יכולה לקחת את הסיכון שאני אהיה אחת מהן. אם אני צריכה היום להחליט בין הקמת משפחה להגשמת יעדים ספורטיבים אני מניחה שהמטרה השניה תצטרך להמתין לזמן שלה. לאחר שהבהרתי לו את הרצונות שלי, החלטנו שאני פשוט אקשיב לגוף, כל עוד לא נקלטת את יכולה לעשות הכל, תמשיכי לאכול לפי התפריט, תמשיכי את הקילומטרז השבועי שלך ואת הריצות הארוכות ותחכי, ברגע שהמצב ישתנה -את מעדכנת אותי. חיוך גדול מילא את פניי – אל דאגה שון, אתה תהיה הראשון לדעת.
השעון לאחור מתקתק המרתון עוד חודשים, הריצות הולכות ומתארכות, אני מתאמנת בכל המרץ למרתון הזה, יוצאת לריצות בשלג הקנדי, כפור אימים בחוץ, הרבה מתחת לאפס, תנסו 25 מעלות מתחת לאפס ואני רצה. והנה מגיע יום ראשון, השבוע השני של מרץ, על הפרק ריצת 32 קילומטר, אני מתעוררת בבוקר קריר ונועלת את נעלי הריצה, רבה עם בן זוגי על התור בשירותים ובדרך לנקודת היציאה מספיקה להתעצבן עליו ועל כולם. ובשמונה וחצי לערך אנחנו מתחילים לרוץ. שלוש שעות ארוכות של ריצה איטית והקשבה לגוף, משום מה הסתכלתי על שעון הדופק יותר מבכל יום, הגוף אותת לי להאט, התחננתי לסיים את הריצה הזו, משהו בפנים אמר לי – רוצי לאט, את היום לא רצה לבד, רץ איתך מישהו נוסף. את הריצה הזו סיימנו ליד הפארק של האוניברסיטה, בשארית כוחותי עלינו על הסבוואי חזרה לדירה שלנו במרכז העיר. הסתכלתי לכיוון החצי השני שלי ואמרתי לו, מאמי, אנחנו מאחרים כבר שבועים. נראה לי שהגיע הזמן לעשות את הבדיקה. הוא מתבונן אלי, מחייך בהיסוס. אממ, אולי סושי….חיוך ענק נמתח על פניי – ברור!!
בטרם בדקנו האם ההריון שלנו נקלט הלכנו לפרק צלחות שלמות של סושי, הדבר היחידי שידעתי שאסור לעשות בהריון זה לאכול את המאכל האהוב עלי. אחרי שהתפוצצנו ולא נותר לנו מקום בגוף עצרנו בבית מרקחת המקומי קנינו ערכה, נכנסנו הביתה ישר למיטה לשינה ארוכה.
בבוקר בטרם השמש זרחה אני נכנסתי לחדר האמבטיה ויצאתי משם לאחר כמה דקות עם מקלון בעל 2 פסים. המומה וזורחת הערתי את בן זוגי, מאמי – אנחנו בסטטיסטיקה. ואז דממה, הבטנו אחד על השני מבוהלים – מה עושים לעזאזל עכשיו!?!?
רבים מכם שמגלים על הריון ראשון ימהרו להכנס לפורומים, לחפש רופאים, להתעניין בבדיקות הנדרשות ולהתפקד ברשימת זימון התורים, אבל ההלם שלי היה קצת אחר, נפרדתי באכזבה מהרעיון להתחרות עוד חודשים ומיד הרמתי טלפון בהול לשון, יש בשורה!!! אני בהריון!! עכשיו מה?
בפרק הבא על תפריט הריון ראשון, התמודדויות עם חשקים ויעדי משקל להריון הקרוב…
לא אוכלת בשביל 2!
כמו בכל דבר בחיים אני חושבת שאנחנו כבני אנוש צריכים להיערך לשינוי, לקבוע מטרות ולבנות יעדים כיצד אנחנו מתכוונים להגיע אל המטרות הללו. את שון פורטל הכרתי בתחילת 2010, באורח פלא מבטטת כורסא התחלתי לרוץ, בהתחלה זה היה בעיקר על המסילה של חדר הכושר ולאחר מכן אפילו הרחקתי תחת כיפת השמים. הקילומטרים לאט לאט נבנו והמסה גדלה והרגשתי שאני בדרך להגשמת החלומות שלי, זה מתחיל בספורט ומתורגם לאספקטים רחבים ברמה האישית והמקצועית. כפועל יוצא של הריצות הארוכות לא הבנתי מדוע אני לא מצליחה להשיל מעצמי את הקילוגרמים המעטים שמרחיקים אותי מאידיאל היופי המושלם בעיני- סהג רציתי 5-6 קג שנתקעו ולא רצו לרדת…ואחרי שקראתי קצת ספרות מקצועית בנושא והפנמתי שמהירות הריצה עשויה להשתפר עם ירידה במשקל החלטתי להיעזר באנשי מקצוע.
לשמחתי כחלק מקהילת הרצים זכיתי לקבל את מספר הטלפון של שון פורטל, המשפט היחידי שאמרו לי עליו – אם את מתמסרת להטמעת השיטה שלו , התוצאה מובטחת. חדורת מוטיבציה הרמתי את השפורפרת והתקשרתי לתאם פגישה ראשונה.
אני יכולה להגדיר את עצמי כטיפוס די פרפקציוניסטי וכשאני מחליטה לעשות משהו אני הולכת עם ההחלטה עד הסוף, כמו גם אם אני לא לגמרי בטוחה במעשה מסוים אני פשוט מסוגלת לעזוב את התהליך באמצע – כזו אני. ולכן החיבור שלי עם שון היה מושלם מהרגע הראשון שפקדתי את המרפאה. המפגש הראשון היה מאד מרגש עבורי, הייתי צריכה להכין שיעורי בית, המזכירה ביקשה ממני למלא יומן אכילה, ואני חשבתי לתומי, מה זה בכלל יומן אכילה – איך עושים את זה…אז בפעם הראשונה עשיתי יומן כזה של בערך, ביום ראשון בערך אכלתי תפוח בבוקר, סנדויץ טונה בארומה בצהרים, 2 חטיפי אנרגיה של שטראוס לקראת ארבע וסלט ירקות וביצה בערב – כן זה היה התפריט שלי – בערך. גם ביקשו ממני ללכת למרפאה ולעשות בדיקות דם, ומה שלי עבר בראש איך אני אמורה להכניס את הבדיקות האלו ללוח זמנים הכל כך צפוף שיש לי. ואני בכלל שונאת בדיקות דם – ומה זה בכלל אומר על התהליך, למה זה הכרחי. למרות שכבר טרם הפגישה זה הרגיש שונה לחלוטין מכל מה שהכרתי, חשבתי לעצמי שזה מרגיש כמו חוויה נעימה והתנסות מוצלחת ומקצועית מכל דיאטן או קבוצת דיאטה שפקדתי בעברי.
למרפאה של שון הגעתי על הדקה, מתה מרעב מאחר וביקשו ממני לשמור על צום של שלוש שעות טרם ההגעה. הגעתי לאבן יהודה ואחרי הסתבכות קלה בהגעה (כיוונים לא תמיד היו הצד החזק שלי) עליתי לקומה המיועדת ונכנסתי לקבלה. חיכיתי בהתרגשות לא לפני שהטלתי את מימיי בדיוק לפני כן. הרי אתם יודעים שנוזלים שוקלים הרבה – ואני לא רוצה ליצור רושם רע על ההתחלה. ברגע שהדלת נפתחה ושון ניצב בדלת עם החיוך האמיתי והנינוח ידעתי שהגעתי בוודאות למקום הנכון. זה כבר לא כל כך היה משנה מה הוא היה אומר, אני הרגשתי בבית. אבל בשונה מדייט ראשון עם בחור חתיך שכגודל הציפיות כך גודל האכזבות פה מנקודת הפתיחה הזו אפשר רק לעלות.
הפגישה התחילה בשיחה חמה ונעימה, סיפרתי לשון על עצמי, על אורח החיים שלי, שעות העבודה שלי, התחביבים שלי, הרגלי הריצה והפעילות הגופנית שלי וכמובן קבענו יעדים – או במילים אחרות, שון ניסה לבדוק מולי מה המטרה שלשמה התכנסנו. ואז הוא הצביע על המשקל המאיים ואמר – נו בואי נראה מה האתגר שעומד בפנינו.
טרם הפגישה המזכירה עדכנה אותי שהמדידות מתבצעות בהלבשה תחתונה, מאחר וכמובן מדובר בפגישה ראשונה, הקפדתי להיות חסודה והתיצבתי עם הלבנים הכי דודתיים שמצאתי בארון, כל דבר על מנת להרגיש פחות מובכת מהסיטואציה. נעמדתי על המשקל החסרתי פעימה והתבוננתי, ואז נשמע הצליל – המד הצביע על 60.9 קג, התנשפתי בלחץ, לאחר מכן שון התחיל למדוד את גופי עם סרט מידה, תוך שהוא מבצע מלא חישובים לא ברורים וממלא את האקסל המדויק שלו. סהכ דיברנו על כ-28% שומן.
התישבתי לצידו מודאגת ושאלתי – אוקי שון מה עכשיו עושים?
הוא ישב איתי במשך כשעה על התפריט, שאל מה אני אוהבת, מה אני רוצה. ואני פשוט השבתי לו – תקשיב שון, עכשיו אנחנו בצבא, אין מקום לרצונות אישים, מה שאתה אומר בשבילי זו פקודה!
מיד לאחר מכן הוא שחרר אותי לביתי, רצתי בלחץ לסניף מגה הקרוב על מנת להצטייד באוכל החדש שהתחיל להיות החבר הכי טוב שלי.
גילוי נאות: נכון מעולם לא הייתי שמנה ממש, לכל היותר הייתי מלאה. אבל כמו יותר משמונים אחוז מהנשים הספקתי לחוות דיאטות רבות במהלך חיי. אף אחת מהדיאטות לא גרמה לי לשנות באמת את הרגלי החיים, באף אחת מהדיאטות לא הצלחתי להתמיד ולשמור על התוצאות, באף אחת המדיאטות לא הייתי שם באמת. למדתי שדיאטה זה מדע מדויק, זה לא בערך – זה לא לקחת 18 נקודות ולומר זה בערך 2 וזה בערך 7 וככה לסגור את היום, זה לדעת בדיוק מה אתה מכניס לגוף ואיך אתה מתכוון להוציא את זה.
לקליניקה של שון הגעתי באמצע ינואר המשקל כאמור היה 60.9 קג עם 28% שומן. מעולם לא חשבתי שאני יכולה להראות שוב בת 16, להפתעתי הצלחתי להיראות טוב יותר מגיל 16 באמצעות התמיכה והליווי של האדם הנפלא הזה. בתחילת מאי של אותה שנה הגעתי למשקל של 53.2 קילוגרם עם 19% שומן. הגוף שלי התכווץ, התעצב והתחטב וניתן לראות כל שריר בגוף, כמו האלים היוונים, מלכת הביקיני, מלכת החוף, מלכת החדר כושר.
הרגשתי בסוף העולם!
חשוב היה לי לספר את סיפור ההיכרות שלי עם שון שמלווה אותי מאז, אני דווקא לא אספר בהמשך על תהליך ההרזיה הקונבנציאלי של רובנו. אני אספר איך החוויה של אורך חיים בריא בליווי מקצועי עוטפת אותנו בכל שלב בחיים, כספורטאים, כאנשים מהשורה וככאלה שסתם החליטו שהגיע הזמן לשוב לגזרה.
היום, אני בחודש חמישי שבוע 21 להריוני הראשון, ואני שמחה לדעת שעומד לצידי אדם מופלא שמלווה ודואג שבוודאות אחרי ההריון שלי הגוף ישוב לשגרה. כי אין מה לעשות הגוף שלנו הוא הנכס שלנו, הוא האהבה שלנו. לא אוכלים בשביל שנים לא בהריון ולא בכלל.
המשך בפרק הבא.
סיפורי הצלחה 