ארכיון
על איתותים מטרידים ונחישות מנצחת
השבוע נזכרתי בשוער נבחרת ספרד סנטיאגו קניזרס. הוא היה השוער הראשון של נבחרת ספרד והיה אמור לשחק במונדיאל של 2002.
מספר ימים לפני תחילת המונדיאל הוא נפצע במקלחת מבקבוק אפטר שייב. את המונדיאל הוא ראה מהספסל.
נזכרתי בו כי זה מה שקרה לי השבוע. בקטן, לא מונדיאל אבל אירוע מאוד מאוד משמעותי עבורי. מרוץ רעננה.
כמי שרזה קרוב ל – 40 קילו, מרוץ רעננה הוא מרוץ המסמל את ההצלחה שלי, את השמירה על ההישג, את ההוכחה לכך שאני שומר נכון על המשקל ועוד ועוד סיבות בגללן אני מתכונן למרוץ רעננה בנחישות ותוך רצון להשיג תוצאה טובה משהו בסביבות ה – 55 דקות ומטה. זה היה היעד שלי השנה.
שון בנה לי תוכנית אימונים תוך הגדרת מטרות ברורה. הכל עבד מצוין עד לשבת האחרונה לפני המרוץ. בשבת לפני המרוץ אני רץ את המסלול של המרוץ כדי "להרגיש" אותו. המרוץ הוא לא פשוט כי הוא כולל 5 עליות חלקן ארוכות וחלקן קצרות ותלולות.
רצתי והרגשתי מצוין. עד לק"מ ה -7 ואז זה קרה. נתפס לי שריר התאומים ברגל ימין. את יתרת המסלול עד לסיומו עשיתי בהליכה. מעבר לשריר הדואב, ההרגשה של פיספוס, של אולי לוותר על המרוץ, של איך אצליח להגיע לתוצאה שרציתי להשיג.
דקה לפני גיל 55 אני מתחיל להרגיש את הגוף מתחיל לאותת לי שקשה לו, שצריך להתחיל לעשות התאמות. שמה שהיה לפני שנה כנראה לא יהיה השנה. כמי שעוסק בספורט אני מתקשה לתאר את תחושת העלבון שחוויתי מכך שהגוף מתחיל לזייף.
התלבטתי האם לפרוש מהמרוץ ובמידה ואשתתף האם אצליח לסיים אותו. התחלתי למרוח קרמים לטיפול בשריר התפוס ולקחת כדורי מגנזיום בתקווה שעד יום שישי העניינים יסתדרו. הפחתתי את קצב האימונים ובשבוע האחרון התאמנתי בצורה לא סדירה. החלטתי לרוץ אבל אם קודם שמתי לי יעד של 55 דקות עכשיו היו לי יעדים חדשים:
הראשון לסיים את המרוץ כשאני רץ ולא מדדה לקו הסיום
השני, אם אפשר, לסיים אותו בתוך שעה.
היום התקיים המרוץ. אני מגיע כשעה לפני, לקחת חולצה, מספר ולעשות חימום ומתיחות. בניגוד לפעמים קודמות בהם הגעתי בוטח בעצמי, השנה התחושה החזקה ביותר שליוותה אותי הייתה תחושת חוסר בטחון. האם השריר לא יבגוד בי ביום המרוץ, האם אצליח לסיים את המרוץ כמו שצריך או שתהיינה פדיחות. אני מוכרח להודות תחושה מוזרה משהו.
המרוץ מתחיל, אני צריך לשנן לעצמי שהעיקר ההשתתפות והתוצאה פחות חשובה. עלייה אחת ועוד אחת ועוד אחת, התפילות, המשחות והתוכנית ששון בנה לי מתחילות להוכיח את עצמן. לאט לאט הביטחון והאמונה ביכולת שלי להשיג תוצאה טובה שב אלי.
56:20. זו התוצאה שהשגתי. דקה יותר משנה שעברה, אבל מדהים ביחס לאירועי השבוע האחרון.
אז מה הלקחים?
צריך תוכנית אימונים טובה מאוד מאיש מקצוע שמכין אותך נכון למרוץ.
SHIT HAPPENDS, מה לעשות, מי שעוסק בספורט צריך לקחת בחשבון שיש תקלות ופציעות. החוכמה היא, כמו בדיאטה שגם שם יש מידי פעם נפילות, לדעת להתאושש, לא לוותר לעצמך, להתגבר על הקושי באמצעות נחישות, התמדה וכוח רצון. כל זה תוך הקשבה לגוף.
שנה שעברה עשיתי תוצאה יותר טובה, אבל אני גאה יותר בהישג של השנה.
יוסי קורן הוא יועץ ארגוני המתמחה בניהול תהליכי שינוי בארגונים
מעביר הרצאות על השינוי שעבר (רזה כ – 45 ק"ג)
ניתן ליצור קשר עם יוסי דרך האתר שלו http://www.yossikoren.com/
איך להצליח במקום שכל כך הרבה נכשלים
מחקרים לא מעטים מצביעים על כך שרוב האנשים שצריכים לרזות עושים דיאטה אבל רק מעטים מצליחים, לאורך זמן.
אני הורדתי קרוב ל – 50 ק"ג ממשקלי. זה התחיל לפני כ – 12 שנה ומצליח לשמור על ההישג שלי. אז מה סוד הקסם?.
זהו שאין קסם. אבל יש כמה דברים אחרים.
- ההבנה "שאין הגענו" אלא יש "ככה חיים מעכשיו". זה לא פרויקט, זה לא זבנג וגמרנו. מדובר בשינוי תפיסת עולם. בדרך חיים אחרת. שונה.
- הפחד כחבר. אני מפחד לחזור למה שהייתי קודם. הפכתי את הפחד הזה לידיד. למשהו שמלווה אותי ביום יום.
- תחרויות ספורט. אני משתתף במספר תחרויות ספורט בשנה. בחלקן אני מתחרה על זמן ובחלקן רק לשם ההנאה. התחרויות האלה יוצרות עבורי מסגרת המחייבת אימונים, תזונה נכונה ומטרה שאותה אני רוצה להשיג. זה אתגר שלקראתו צריך להתאמן, לאכול נכון, לשמור על הגוף. בסופו של דבר ההתכוננות מאפשרת לי לשמור על ההישגים.
- בקרה ופיקוח. אנחנו אלופים בלרמות את עצמנו. לא שמנו, זה רק האוכל של אתמול, זה הקפה של הבוקר, או ארוחת החג. הדרך להתמודד עם זה היא בבקרה צמודה. המפגש עם המשקל הקליפר של שון פורטל אחת לחודש וחצי מחייבים אותי להסתכל במראה. באמת. הנתונים, הם לא משקרים. בפגישה אנחנו מנתחים את התוצאות ומנסים להבין לאן צריך להתקדם הלאה. לפגישות יש שני יתרונות גדולים. הראשון, כמו שאמרתי, להסתכל למציאות בעיניים, השנייה, לשגע את הגוף. כאשר הגוף נמצא באזורי הנוחות הוא מתאמץ פחות, הוא לא עובד קשה ואז גם מרזים פחות. שינוי תוכניות האימונים אחת למספר שבועות מאלצות את הגוף להמשיך ולעבוד קשה, להמשיך לשמור על ההישגים.
האם זה שווה?. בענק כן. המחמאות, התחושה הטובה, ההרגשה שהצלחתי במקום שכשלתי בעבר, כל כך הרבה פעמים, זה מדהים.
אין לי ספק שמצאתי את השיטה הנכונה לשמור על ההישגים שלי, שיטה שאם מתמידים בה, יכולה לסייע ללא מעט אנשים להצליח.
יוסי קורן מעביר הרצאות עם סיפורו האישי על איך להצליח במקומות שאחרים נכשלים.
סיפורי הצלחה 