עד הפידול האחרון

יום שישי. 2:30 בלילה. מטולה. 26 רוכבים מחולקים למספרי ברזל כולל צוות המאמנים בראשותם של טייס קרב ופסיכולוג עם דרכון גרמני. המטרה רכיבה ממטולה עד אילת בנשימה אחת. אחרי שנת לילה קצרה ותדריך בטיחות הדלקנו את הפנסים על האופניים ויצאנו לדרך.

לג ראשון במגמת ירידה. קצת קריר והקצב סביר. מתגלגלים לאט ובזהירות בגלל החשכה כאשר כל הזמן יש קשר בין המאסף למוביל הדבוקה. אמנם רק לפני כמה שעות אכלתי פסטה לארוחת ערב וכבר צריך להתחיל לתלדק. יום ארוך עוד לפנינו.

שלושה ימים לפני המסע נפגשתי עם שון לבנות תכנית תזונה שתתאים לרכיבה בת 20 שעות. בפגישתנו ביקשתי שתכנית התזונה תהיה מגוונת ומבוססת על מוצקים בלבד. בנינו תכנית במחזורים של 4 שעות רכיבה כאשר בתום השעה הרביעית צפויה להיות הפסקה ארוכה בה ניתן להכניס קצת יותר קלוריות במצב מנוחה. התכנון היה לאכול כל 20 דקות החל מהשעה הראשונה של הרכיבה וכך היה.

כעבור שעתיים וחצי הגענו לצמח. בדיוק על פי התכנון. מתחילים לראות סימנים ראשונים של אור. מזג האויר ממש נעים וכולנו תקווה שכך ישאר גם במהלך היום. אחת לשעה וחצי עשינו עצירה קצרה למים ופיפי וכל 4 שעות עצירה ארוכה יותר לתדלוק ומנוחה קלה. בעצירה הראשונה אפילו היה זמן להצטלם, לעשות צ'ק-אין בפייסבוק ולתייג. בעצירה השניה הסתפקנו בצ'ק-אין עם תמונה בלבד. בעצירה השלישית סגרנו את הפינה בצ'ק-אין ונסענו. מהעצירה הרביעית והלאה כבר לא היתה עקביות. אחרי 200 ק"מ אתה מנצל את ההפסקה עד הרגע האחרון. יש כל כך הרבה להספיק והזמן הוא רק 7 דקות. ככה זה כשגרמניה מאחדת כוחות עם חיל האויר הישראלי. קודם כל מנהלות ואחר כך כל השאר.

עד אותה נקודה הרגשתי בסדר גמור. אמנם לא קל אבל סביר בהחלט. כבר אמצע היום ומזג האויר התחמם. 39 מעלות בשיא. באזור ים המלח הרגשתי שאני מיובשת וכל כמה דקות שפכתי על עצמי מים מהבקבוק. לא הייתי מסוגלת לשתות או לאכול וחיכיתי שתהיה עצירה כדי להתאושש כמו שצריך. בשלב הזה הרגשתי שהתחילה המלחמה. קשה אבל עדיין עמדתי בקצב של הדבוקה.

בערך בק"מ ה – 230 עשינו עצירה נוספת והמטרה שלי היתה להתאושש ככל שניתן כדי להמשיך במסע. הייתי די מתושת ולא ידעתי מה לעשות קודם. קניתי קולה כדי להכניס קצת סוכרים והתיישבתי. מזל שליאור פינק אותי במאפינס ללא גלוטן כי לא יכלותי לאכול שום דבר דומה לכל מה שאכלתי עד כה. עוד לא סיימתי לאכול וכבר זזים. תודה לדורה שדאגה למלא לי מים בבקבוקים.

עליתי על האופניים והרגשתי קצת יותר טוב. הק"מ הראשונים עברו בסדר יחסית והייתי אופטימית. לאט לאט עלו המעלות ונעשה חם יותר וקשה יותר. תחושת הבחילה עדיין ליוותה אותי והתקשתי לאכול תוך כדי רכיבה. מצד אחד אין מצב לא לאכול ברכיבה כזו ומצד שני פשוט לא מסוגלת. החלטתי לקחת ג'ל ששמתי בכיס למקרה חירום. איכשהו שרדתי עוד 40 ק"מ. החיוך חזר לפנים. גל ראה אותי והופתע שצלחתי לג נוסף כי אם איך שנראיתי שעה וחצי לפני כן לא היה סיכוי שאשרוד עוד ק"מ אחד.

סוף סוף עצירה גדולה. הורדתי נעליים, שטפתי פנים ובעיקר הכנסתי מלחים. כל הגוף כאב והבטן נפוחה מנוזלים. מסביבי ראיתי עוד אנשים סובלים והיה לי ברור שלאף אחד לא קל. אם זה היה קל כנראה שלא היינו עושים את זה. שוב ניסיתי להכניס עוד קלוריות ולהתאושש לפני שממשיכים. עברנו את החצי. נשאר עוד קצת פחות מ 200 ק"מ עד אילת.

הלג הבא היה עד צומת חצבה. כאן כבר עברתי למוד ספירת הק"מ. מוקדם מהצפוי אבל אין ברירה המלחמה בעיצומה.במהלך הרכיבה כל מה שעניין אותי זה רק הגלגל שלפניי. לרכוב קרוב ולא לפתוח פער. כל ק"מ שעבר הרגשתי חלשה יותר וניסיתי להחזיק בשיניים. הגוף דעך בהדרגה. רוח גבית מדהימה מצד הרוכבים בדבוקה הובילה אותי לנקודת העצירה הבאה (לא מתוכננת).

עצרנו אחרי 309 ק"מ כי אנשים היו לזקוקים למים. בירכתי את הרגע הזה. השכבתי את האופניים על הריצפה ונשכבתי לידן. לא יכולתי לזוז. היה חם ברמות הסטריות. ליאור שאל אותי אם אני רוצה לעלות לרכב ועניתי שלא. אבל גם לא הייתי בטוחה שאני כשירה לגמרי מבחינה פיזית. לא רציתי לוותר. רציתי להמשיך והמשכתי.

איך שעליתי על האופניים ידעתי שזה עניין של כמה ק"מ. זהו הגוף גמור. לאט לאט התחלתי לפתוח פער מהדבוקה ובקושי הצלחתי לפדל במישור. גם ניסיונות גישור בעזרתם של גל ומתן לא צלחו. הרגשתי שהגעתי לקצה והחלטתי לעצור. עליתי לרכב לקבל סיוע רפואי מהחובשים וכך השלמתי את הדרך עד אילת.

אני שמחה שלקחתי חלק במטולת אפילו שלא השלמתי את המסע במלואו (בפעם הזו). סגרתי 320 ק"מ. 14 שעות רכיבה ברוטו. פי שתיים ממה שאי פעם עשיתי. בהתחלה הרגשתי החמצה להתחיל ולא לסיים. בעיקר בגלל שזה לא אופייני לי בשאר תחומי החיים. אחרי כמה שעות ברכב ושיחה עם חבר שעלה יחד איתי הבנתי שאני את שלי להיום עשיתי. פרצתי גבולות והבאתי את הגוף שלי למקום חדש שלא הכרתי עד היום. רכבתי עד טיפת האנרגיה האחרונה שהיתה לי. רכבתי עד הפידול האחרון.